2024-09-04 – LH7 – CM1 – Dayanim 2 – Para. 1-4 – Beis Din – Litigants – Establishing Truth – Parshas Mishpatim – Prohibition of Bribery

Dayanim 2 – Parshas Mishpatim – Bribe – Speaker: Rabbi Nasan Maimon.
00:00 – PARAGRAPH 1. INTRODUCTION. Hilkhos Dayanim 2 is based on Likutey Moharan 9.
10:00 – PARAGRAPH 2. The obligation of Beis Din to discern truth and falsehood between the litigants.
24:00 – PARAGRAPH 3. Those who establish truth in this world are partners with HaShem in creation.
43:00 – PARAGRAPH 4. Parshas Mishpatim. וְשֹׁ֖חַד לֹ֣א תִקָּ֑ח כִּ֤י הַשֹּׁ֨חַד֙ יְעַוֵּ֣ר פִּקְחִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽים – “You shall not accept a bribe, for a bribe will blind the clear sighted and corrupt words that are right” (Shemos 23:8, Mishpatim).
TEXT:

חושן משפט, הלכות דינים, ב׳:א׳

דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה

עִנְיַן דַּיָּנִים עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה בַּמַּאֲמָר הַמַּתְחִיל תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ בְּסִימָן ט לִקּוּטֵי א, עַל פָּסוּק, “צֹהַר תַּעֲשֶֹה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וְכוּ

וְהַכְּלָל הַיּוֹצֵא מִשָּׁם שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל. וַאֲזַי הַחֹשֶׁךְ וְהַקְּלִפּוֹת מְסַבְּבִין אוֹתוֹ וּמְבַלְבְּלִין אוֹתוֹ, אֲזַי עִקַּר הָעֵצָה וְהַתַּקָּנָה לָזֶה לִרְאוֹת שֶׁיְּדַבֵּר דִּבּוּר אֱמֶת. וְהָאֱמֶת הוּא אוֹר ה’ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל. וְעַל יְדֵי זֶה מֵאִיר לוֹ ה’ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת, כִּבְיָכוֹל, וַאֲזַי רוֹאֶה הַפְּתָחִים. אֵיךְ לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ הַמְסַבֵּב אוֹתוֹ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם עִנְיָן זֶה הֵיטֵב

כִּי הוּא כְּלָל גָּדוֹל מְאֹד בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ עוֹד בְּמָקוֹם אַחֵר סִימָן קיב מֵעִנְיָן זֶה הֵיטֵב. וּתְפִלָּה הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם

חושן משפט, הלכות דינים, ב׳:ב׳

וְהִנֵּה אֵלּוּ הַשְּׁנֵי בַּעֲלֵי דִּינִים הַבָּאִים לְדִין וּמַכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה וְאֶחָד מֵהֶם טוֹעֵן שֶׁקֶר בְּוַדַּאי. וְהוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנָה, כִּי הָיָה צָרִיךְ לַעֲשֹוֹת מַשָּא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (שַׁבָּת ל”א), נָשָֹאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה. וְזֶה מַכְחִישׁ בַּעֲמִיתוֹ וְטוֹעֵן שֶׁקֶר וְאֵין לוֹ נֶאֱמָנוּת נִמְצָא בְּשָׁעָה שֶׁבָּאִים לְדִין הוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנָה. וְצָרִיךְ לְתַקֵּן וּלְבָרֵר הָאֱמוּנָה

וּלְבָרֵר הָאֱמֶת עִם מִי, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְבָשָֹר וָדָם לֵידַע עִם מִי הָאֱמֶת, כִּי הַשֶּׁקֶר מְחַפֶּה עַל הָאֱמֶת, כִּי קָשֶׁה לְהַכִּיר בֵּין הַטּוֹעֵן אֱמֶת לְהַטּוֹעֵן שֶׁקֶר. וּמַה יַּעֲשֶֹה הַדַּיָּן לְהוֹצִיא הַדִּין לַאֲמִתּוֹ. הָעֵצָה וְהַתַּקָּנָה לָזֶה הוּא עִנְיָן הַנַּ”ל הַנֶּאֱמַר אֵצֶל תְּפִלָּה שֶׁהִיא גַּם כֵּן בְּחִינַת אֱמוּנָה, דְּהַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ הַדַּיָּן לִרְאוֹת שֶׁיְּדַבֵּר דִּבּוּר אֱמֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁהַמִּשְׁפָּט שֶׁהוּא רוֹצֶה לִפְסֹק עַל הַבַּעֲלֵי דִּינִים יִהְיֶה בֶּאֱמֶת בְּלִי שׁוּם הַטָּיָה לְשׁוּם צַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, “לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט” וּכְמוֹ שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל זֶה כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי זֶה הָעִקָּר

וְעַל יְדֵי שֶׁהַדַּיָּן נִזְהָר בָּזֶה מְאֹד וְכָל דְּבָרָיו הֵם רַק בֶּאֱמֶת, כְּפִי מַה שֶּׁנִּרְאֶה לְעֵינֵי שִֹכְלוֹ הָאֱמֶת עַל פִּי דִּין תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, אוֹ עַל פִּי שִֹכְלוֹ אִם רוֹאֶה שֶׁהוּא דִּין מְרֻמֶּה, כַּמְבֹאָר בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ. וַאֲזַי כְּשֶׁכָּל דְּבָרָיו הֵם רַק בֶּאֱמֶת וְאֵינוֹ נוֹטֶה לְשׁוּם צַד, אֲזַי נִתְקַיֵּם, “אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב וְכוּ'”. כִּי אֲזַי ה’ יִתְבָּרַךְ עוֹמֵד שָׁם בַּעֲדַת הַדַּיָּנִים הַכְּשֵׁרִים אֲשֶׁר דִּבְרֵיהֶם בֶּאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא אוֹר ה’ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל. וְעִקַּר הִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁל ה’ יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ אֶלָּא אֶל הָאֱמֶת. וַאֲזַי הַדִּבּוּר אֱמֶת שֶׁהוּא אוֹר ה’ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל, מֵאִיר לְהַדַּיָּן

וַאֲזַי זוֹכֶה לִרְאוֹת הָאֱמֶת עִם מִי מֵהַבַּעֲלֵי דִּינִים, וְזוֹכֶה שֶׁיִּתְבָּרֵר לוֹ הַדִּין לַאֲמִתּוֹ, כִּי הַדִּבּוּר אֱמֶת שֶׁל הַדַּיָּן מֵאִיר וּמְגַלֶּה הָאֱמֶת מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהַשֶּׁקֶר שֶׁל שֶׁכְּנֶגְדּוֹ שֶׁטּוֹעֵן שֶׁקֶר

וְזֶה בְּחִינַת הַדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁדִּקְדְּקוּ הַמְפָרְשִׁים, תֵּבַת לַאֲמִתּוֹ, אַךְ עַל פִּי הַנַּ”ל מְדֻקְדָּק הֵיטֵב

לַאֲמִתּוֹ דַּיְקָא, כִּי בְּוַדַּאי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַדַּיָּן יָדִין דִּין אֱמֶת עַל פִּי הַתּוֹרָה לְפִי טַעֲנָתָם, וְאַף עַל פִּי כֵן יְחַיֵּב אֶת הַזַּכַּאי עַל פִּי הָאֱמֶת, אֲבָל בֶּאֱמֶת כְּשֶׁהַדַּיָּן נִזְהָר מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה כָּל דְּבָרָיו בֶּאֱמֶת בְּלִי שׁוּם הַטָּיָה כַּנַּ”ל, אֲזַי מֵאִיר לוֹ הָאֱמֶת שֶׁהוּא אוֹר ה’ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, וְזוֹכֶה לִרְאוֹת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, כִּי נִתְגַּלֶּה הָאוֹר מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ עַל יְדֵי הַדִּבּוּר הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר ה’ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, כַּנַּ”ל וְהָבֵן הֵיטֵב

וְזֶהוּ בְּחִינַת הַדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, ‘לַאֲמִתּוֹ’ דַּיְקָא כַּנַּ”ל

חושן משפט, הלכות דינים, ב׳:ג׳

וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כָּל הַדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּאִלּוּ נַעֲשֶֹה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵֹה בְּרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר, “וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד

וְהָתָם כְּתִיב, “וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ וְכוּ'”. כִּי אִיתָא שָׁם בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ הַנַּ”ל, שֶׁעַל יְדֵי דִּבּוּר הָאֱמֶת הַנַּ”ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל, עַל יְדֵי זֶה מְקַיֵּם כָּל הַשְּׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת שֶׁהֵם עוֹלָם הַשָּׁפָל וְכוּ’. וְעַל כֵּן הַדַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כַּנַּ”ל, שֶׁהוּא גַּם כֵּן תִּקּוּן הָאֱמוּנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה כַּנַּ”ל, הוּא מְקַיֵּם גַּם כֵּן כָּל הַשְּׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת כַּנַּ”ל

וְעַל כֵּן נַעֲשֶֹה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵֹה בְּרֵאשִׁית כַּנַּ”ל

וְזֶה בְּחִינַת שְׁלֹשָׁה דַּיָּנִים כִּי הֵם שְׁלֹשָׁה דַּיָּנִים כְּנֶגֶד בְּחִינַת שְׁלֹשָׁה קַוֵּי הָאֱמֶת, כִּי אֱמֶת כָּלוּל מִתְּלַת בְּחִינוֹת, רֹאשׁ, תּוֹךְ, סוֹף כַּיָּדוּעַ, בְּחִינַת יַעֲקֹב שֶׁכָּלוּל מִשְּׁלֹשָׁה אָבוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת וְהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר בְּסִימָן ב. וְזֶהוּ בְּחִינַת שְׁלֹשָׁה דַּיָּנִים, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט תָּלוּי בָּאֱמֶת שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁזּוֹכִין עַל יְדֵי שֶׁדִּבְרֵיהֶם בֶּאֱמֶת שֶׁיִּתְגַּלֶּה מִי טוֹעֵן אֱמֶת וּמִי טוֹעֵן שֶׁקֶר, כִּי הָאֱמֶת מֵאִיר וְכוּ’ כַּנַּ”ל

גַּם הַשְּׁלֹשָׁה דַּיָּנִים שֶׁהֵם כְּנֶגֶד שְׁלֹשֶׁת קַוֵּי הָאֱמֶת מְרַמְּזִים שֶׁהֵם מְקַיְּמִים הַשְּׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת הַמְבֹאָרִים בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל שֶׁעִקַּר קִיּוּמָם עַל יְדֵי תִּקּוּן הָאֱמוּנָה בְּחִינַת תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲשֶֹה עַל יְדֵי הָאֱמֶת, שֶׁזֶּהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֱמוּנָה כַּנַּ”ל

חושן משפט, הלכות דינים, ב׳:ד׳

וְזֶה שֶׁכָּתוּב, “וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח. כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר וְכוּ'”. ‘יְעַוֵּר’ דַּיְקָא, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט הוּא שֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר לוֹ וְרוֹאֶה אֵיךְ לְגַלּוֹת הָאֱמֶת מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, אֲבָל כְּשֶׁלּוֹקֵחַ שֹׁחַד נִמְצָא שֶׁאֵין לוֹ אֱמֶת

וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַטּוֹת הַמִּשְׁפָּט, אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁקִּבֵּל שֹׁחַד, עַל כָּל פָּנִים אֵין לוֹ אֱמֶת. וּמֵאַחַר שֶׁאֵין לוֹ אֱמֶת אֲזַי נִשְׁאָר עִוֵּר, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ הַנַּ”ל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת כִּי אִם עַל יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁהִיא בְּחִינַת אוֹר כַּנַּ”ל