Yibum 3 – Refuah Is an Aspect of Peace – Medicinal Herbs Create Balance – Emunas Chokhomim Empowers Recovery and Harmony – Speech Facilitates Shalom – Torah Gives True Life – Nedar – Krias HaTorah – Mesorah – Purim – Krias HaMegilah – Sotah – Why Chanah Made a Vow – Speaker: Rabbi Nasan Maimon.
Hilkhos Yibum 3 is based on Likutey Moharan 57.
00:00 – PARAGRAPH 21b. דְּרָכָ֥יו רָאִ֖יתִי וְאֶרְפָּאֵ֑הוּ – “I saw his ways and I will heal him…” (Yeshaya 57:18). Refuah is an aspect of peace. Medicinal herbs create balance in the body. Emunas chokhomim empowers recovery and restores harmony. Speech facilitates shalom . The Torah gives true life.
04:50 – דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי־נֹ֑עַם וְֽכָל־נְתִ֖יבוֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם – “Its ways are ways of pleasantness, and all its paths are peace” (Mishlei 3:17). True life and healing are brought about through the peace generated by the Torah by means of emunas chokhomim.
06:00 – Emunas chokhomim is brought about through nedar – vow.
07:30 – PARAGRAPH 22. Krias haTorah unites the Written Torah with the Oral Torah.
***11:30 – PARAGRAPH 23. Peace through speech – Pesach matzah. Reference to Likutey Moharan 74. Performing the mitzvos of Purim prepares us for Pesach.
17:00 – Q&R about why there is a difference between the Written Torah and Oral Torah.
***18:00 – PARAGRAPH 24. Purim – when the emunas chokhomim of the generation was repaired, Mordechai merited royal garments, as in וּמָרְדֳּכַ֞י יָצָ֣א | מִלִּפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ בִּלְב֤וּשׁ מַלְכוּת֙ תְּכֵ֣לֶת וָח֔וּר וַֽעֲטֶ֤רֶת זָהָב֙ גְּדוֹלָ֔ה וְתַכְרִ֥יךְ בּ֖וּץ וְאַרְגָּמָ֑ן – “And Mordecai left the king’s presence with royal raiment, blue and white and a huge golden crown and a wrap of linen and purple…” (Megilas Esther 8:15). Tikkun emunas chokhomim is called “a royal garment” which contains all the gavnin ila’a – supernal colors of the 13 ways the Torah is expounded.
22:22 – וּכְבוֹדִי֙ לְאַחֵ֣ר לֹֽא־אֶתֵּ֔ן – “…My honor I will got give to others…” (Yeshaya 42:8).
24:18 – PARAGRAPH 25. Purim. The descendants of Haman study Torah in Bnei Brak. When emunas chokhomim is repaired, evil is destroyed. Haman was hung on a scaffold 50 amos high, alluding the the 50th level of Binah attained through nedar.
*29:30 – The second Beis HaMikdash was built by Darius, the son of Esther HaMalka, through Esther being taken captive.
31:30 – Q&R – prayer and hisbodedus are not done through thought or “wishing” – the lips must physically move.
33:40 – PARAGRAPH 26. Sotah. The Oral Torah and tikkun emunas chokhomim are both compared to the Isha Yiras HaShem – Woman of Valor.
41:00 – The ability for a woman to give birth is brought about through peace, as in ureeh vonim
42:30 – Why Chanah made a vow to HaShem in order to bear a child.
45:00 – Q&R about a Sotah being rewarded with a child if she is innocent.
TEXT:
וְזֶהוּ “וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא”, כִּי גַּם הָרְפוּאָה שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים דַּיְקָא כַּנַּ”ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל, הַכֹּל עַל-יְדֵי הַשָּׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, “בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְכוּ’ אָמַר ה’ וּרְפָאתִיו
כִּי עִקַּר הָרְפוּאָה עַל-יְדֵי הַשָּׁלוֹם שֶׁעוֹשִׂין בֵּין הַיְסוֹדוֹת שֶׁהָיוּ מְחֻלָּקִין זֶה מִזֶּה שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַחוֹלַאַת כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר וְעִקַּר הָרְפוּאָה עַל-יְדֵי הַהַרְכָּבָה שֶׁמַּרְכִּיבִין כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁבָּאִין מִכַּמָּה יְסוֹדוֹת וְעוֹשִׂין שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וּמְחַבְּרִין אוֹתָם יַחַד, וְעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין הַיְסוֹדוֹת שֶׁבָּאָדָם וְזוֹכֶה לִרְפוּאָה, וְכָל זֶה זוֹכִין עַל-יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִין כֹּחַ כָּל הַהַרְכָּבוֹת וְכוּ’ וְכוּ’ כַּנַּ”ל
וְעִקָּר עַל-יְדֵי הַשָּׁלוֹם, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי שֶׁמּוֹצִיאִים דִּבְרֵי תּוֹרָה בַּפֶּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שָׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּה כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשָּׁלוֹם, עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְחַיִּים וְלִרְפוּאָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלוֹם כַּנַּ”ל, וְזֶה בְּחִינַת כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא כַּנַּ”ל
וְזֶה שֶׁכָּתוּב שָׁם, “דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם”. כִּי עִקַּר הַחַיִּים וְהָרְפוּאָה שֶׁמְּקַבְּלִין מֵהַתּוֹרָה הַכֹּל עַל-יְדֵי ‘שֶׁכָּל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם’, כִּי עִקַּר הַחַיִּים וְהָרְפוּאָה הוּא עַל-יְדֵי הַשָּׁלוֹם כַּנַּ”ל, וּבְחִינַת הַשָּׁלוֹם שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה הוּא דַּיְקָא עַל-יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ”ל, וֶאֱמוּנַת חֲכָמִים נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת נֶדֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּינָה, בְּחִינַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן כַּמּוּבָא. וְזֶהוּ, “דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם”, עַל-יְדֵי-זֶה , “וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם”, וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא “כִּי חַיִּים הֵם וְכוּ'” כַּנַּ”ל
אבן העזר, הלכות יבום, ג׳:כ״ב
וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה וּקְרִיאַת הַמְּגִילָה שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי עַל-יְדֵי הַקְּרִיאָה מִתְיַחֵד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה עִם תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, כִּי הַקְּרִיאָה הִיא בִּבְחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כִּי יֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא וְיֵשׁ אֵם לַמָּסֹרֶת, וּכְשֶׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה קוֹרְאִין כְּפִי הָרָאוּי עַל-פִּי אֵם לַמִּקְרָא וְלֹא כְּפִי הַכָּתוּב שֶׁהוּא אֵם לַמָּסֹרֶת
נִמְצָא, שֶׁאָנוּ מְקַיְּמִין עַל-יְדֵי-זֶה בְּחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים, כִּי אָנוּ מַאֲמִינִין שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה כָּךְ, אַף-עַל-פִּי-כֵן יֵשׁ כֹּחַ לַחֲכָמִים לְשַׁנּוֹת הַקְּרִיאָה כְּפִי מַה שֶּׁקִּבְּלוּ. נִמְצָא, שֶׁעַל-יְדֵי הַקְּרִיאָה בַּתּוֹרָה מִתְיַחֵד יַחַד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, שֶׁהוּא כְּתַב הַתּוֹרָה שֶׁאָנוּ קוֹרִין בּוֹ עִם תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַקְּרִיאָה
וְעַל-כֵּן עִקַּר קְרִיאַת הַתּוֹרָה הוּא בְּשַׁבָּת שֶׁאָז מַרְבִּין בִּקְרִיאַת הַתּוֹרָה יוֹתֵר מִכָּל הַיָּמִים, כִּי עִקַּר תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים הוּא בְּשַׁבָּת כַּנַּ”ל, וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת הַמְּגִילָה בְּצִבּוּר כְּדֵי לְפַרְסֵם תֹּקֶף הַנֵּס, שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם, עַל-יְדֵי קְרִיאַת הַמְּגִילָה בַּפֶּה, בִּבְחִינַת שָׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּה, בִּבְחִינַת וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ כַּנַּ”ל
אבן העזר, הלכות יבום, ג׳:כ״ג
וְעַל-יְדֵי בְּחִינַת שָׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּה, זוֹכִין לִבְחִינַת מַצָּה, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל, וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא (סִימָן עד) שֶׁפּוּרִים הוּא הֲכָנָה לְפֶסַח, שֶׁעַל-יְדֵי פּוּרִים נִשְׁמָרִין מִמַּשֶּׁהוּ חָמֵץ וְזוֹכִין לְמַצָּה הַיְנוּ כַּנַּ”ל, כִּי עַל-יְדֵי שָׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּה שֶׁזּוֹכִין בְּפוּרִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַצָּה, בְּחִינַת אֵין בֵּין חָמֵץ לְמַצָּה אֶלָּא מַשֶּׁהוּ, עַל יָדָה זוֹכִין לְהִזָּהֵר בְּפֶסַח מֵחָמֵץ וְלִזְכּוֹת לְמַצָּה, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב
אבן העזר, הלכות יבום, ג׳:כ״ד
וְעַל-כֵּן זָכָה מָרְדְּכַי לִלְבוּשׁ מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, (אסתר ח׳:ט״ו) “וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב וְכוּ
כִּי זֶה הָעִקָּר שֶׁתִּקֵּן אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְבוּשׁ מַלְכוּת, בְּחִינַת חֲלוּקָא דְּרַבָּנָן שֶׁשָּׁם כְּלוּלִין כָּל הַגְּוָנִין עִלָּאִין, בְּחִינַת לְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב וְכוּ’, וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְכוּ’ דְּכָל גְּוָנִין אִתְחַזְּיָן בָּהּ, כִּי הַחֲכָמִים דּוֹרְשִׁין אֶת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת וּמְחַבְּרִין וּמַרְכִּיבִין חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה מִמָּקוֹם לִמְקוֹם וּמִתְחַבְּרִין וְנִכְלָלִין וְנִצְטָרְפִין עַל-יְדֵי-זֶה כָּל הַגְּוָנִין עִלָּאִין יַחַד וְנַעֲשֶׂה בְּחִינַת חֲלוּקָא דְּרַבָּנָן כָּלוּל מִכַּמָּה גְּוָנִין כַּנַּ”ל
וְעַל-כֵּן תְּחִלַּת הַנֵּס הָיָה עַל-יְדֵי הַלְּבוּשׁ מַלְכוּת שֶׁטָּעָה הָמָן עֲמָלֵק וְסָבַר שֶׁכְּבָר נִפְגַּם חַס וְשָׁלוֹם, הַלְּבוּשׁ מַלְכוּת חֲלוּקָא דְּרַבָּנָן הַנַּ”ל, עַד שֶׁיּוּכַל חַס וְשָׁלוֹם, לְהַמְשִׁיךְ אֵלָיו הַלְּבוּשׁ מַלְכוּת חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל-כֵּן אָמַר הָמָן בְּלִבּוֹ, לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ וְכוּ’ (שָׁם ו), וְאָמַר שֶׁיָּבִיאוּ הַלְּבוּשׁ מַלְכוּת בִּשְׁבִילוֹ חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ”ל
אֲבָל בֶּאֱמֶת טָעָה וְחָתָה בָּזֶה גֶּחָלִים עַל רֹאשׁוֹ עַצְמוֹ, כִּי כְּבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן (ישעיהו מ״ב:ח׳), כִּי עַל-יְדֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר נִתְתַּקֵּן אֱמוּנַת חֲכָמִים בְּחִינַת לְבוּשׁ מַלְכוּת, וְעַל-כֵּן צִוָּה הַמֶּלֶךְ לְהָבִיא הַלְּבוּשׁ מַלְכוּת לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדְּכַי, וַאֲזַי כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁזָּכָה מָרְדְּכַי לִלְבוּשׁ מַלְכוּת, בְּחִינַת תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים, עַל-יְדֵי-זֶה נָפַל הָמָן עֲמָלֵק מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁיְּנִיקָתוֹ מִפְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן הָיְתָה מַפַּלְתּוֹ אָז בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁתָּלוּ אוֹתוֹ וְכוּ’ עַל עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וְכוּ’ וְכוּ’ כַּנַּ”ל
אבן העזר, הלכות יבום, ג׳:כ״ה
וְעַל-כֵּן מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל הָמָן לָמְדוּ תּוֹרָה בִּבְנֵי בְּרַק, כִּי מִשָּׁם הָיָה יְנִיקָתוֹ מִפְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים וּכְשֶׁנִּתְתַּקֵּן אֱמוּנַת חֲכָמִים עַל-יְדֵי מָרְדְּכַי וְכוּ’, אֲזַי הֶעֱלָה אֱמוּנָה הַנְּפוּלָה, וַאֲזַי נִיצוֹצֵי הָאֱמוּנָה שֶׁהָיָה לוֹ חִיּוּת מִשָּׁם נִתְעַלָּה לְשָׁרְשׁוֹ וְכוּ’, וְעַל-יְדֵי-זֶה נָפַל הָמָן, כִּי זֶה עִקַּר נְפִילַת הַקְּלִפּוֹת כְּשֶׁמַּעֲלִין הַקְּדֻשָּׁה לְשָׁרְשָׁהּ שֶׁהָיָה לָהֶם יְנִיקָה מִשָּׁם, וְזֶה בְּחִינַת תְּלִיַּת הָמָן עַל הָעֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת נֶדֶר וְכוּ’ כַּנַּ”ל שֶׁשָּׁם נִתְקַן אֱמוּנַת חֲכָמִים עַל-יְדֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר כַּנַּ”ל
וְשָׁם נִתְעַלָּה הַקְּדֻשָּׁה אֱמוּנָה הַנְּפוּלָה לְשָׁרְשָׁהּ, וּמִשָּׁם נָפַל הָמָן וְזַרְעוֹ, כִּי זֶה עִקַּר מַפַּלְתָּם שֶׁל הַסִּטְרָא אָחֳרָא כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי שֶׁנִּתְבָּרֵר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהָיָה לְהָמָן חִיּוּת מִשָּׁם וְנִתְעַלָּה לְשָׁרְשָׁהּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים, עַל-כֵּן בְּנֵי בָּנָיו לָמְדוּ תּוֹרָה וְכוּ’ וְדָרְשׁוּ אֶת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת וְכוּ’, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים וְכוּ’ כַּנַּ”ל
וְזֶה בְּחִינַת “וְנַהֲפֹךְ הוּא” (אסתר ט) שֶׁנִּתְהַפֵּךְ מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ מַמָּשׁ, שֶׁמַּה שֶּׁרָצָה לְקַלְקֵל חַס וְשָׁלוֹם, אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ”ל, אַדְּרַבָּא, נַהֲפֹךְ הוּא, וְעַל-יְדֵי הִתְגַּבְּרוּתוֹ נַעֲשָׂה תֹּקֶף הַנֵּס שֶׁל פּוּרִים וְנִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי-זֶה אֱמוּנַת חֲכָמִים בְּיוֹתֵר בְּחִינַת לְבוּשׁ מַלְכוּת הַנַּ”ל, עַד שֶׁאֲפִלּוּ מִבְּנֵי בָּנָיו לָמְדוּ תּוֹרָה וְכוּ
וְעַל-כֵּן עִקַּר בִּנְיַן הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי, שֶׁהוּא תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ”ל, הָיָה עַל-יְדֵי שֶׁנִּלְקְחָה אֶסְתֵּר לְבֵית הַמֶּלֶךְ, כִּי דָּרְיָוֶשׁ בֶּן אֶסְתֵּר צִוָּה לִבְנוֹתוֹ, כִּי הַכֹּל נִתְהַפֵּךְ, כִּי הָמָן וְזַרְעוֹ רָצוּ לְבַטֵּל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כַּנַּ”ל, וְנִתְהַפֵּךְ וְנִבְנָה עַל יָדוֹ דַּיְקָא, עַל-יְדֵי שֶׁצִּוָּה לַהֲרֹג אֶת וַשְׁתִּי וְעַל-יְדֵי-זֶה נִלְקְחָה אֶסְתֵּר. וְעַל-יְדֵי-זֶה נִבְנָה הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא תִקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים וְכוּ’ כַּנַּ”ל
אבן העזר, הלכות יבום, ג׳:כ״ו
וְזֶה בְּחִינַת סוֹטָה, כִּי הִיא פָּגְמָה בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, בְּאִשָּׁה יִרְאַת ה’, וְנִמְשְׁכָה אַחַר עֲצַת הַנָּחָשׁ, מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, אִשָּׁה זוֹנָה וְכוּ’, וְעַל-כֵּן עִקַּר הַפְּגָם שֶׁלָּהּ בִּבְחִינַת יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּחִינַת בִּרְכֵּי דְּרַבָּנָן, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ, כַּמְבֹאָר בְּסוֹף סַבָּא מִשְׁפָּטִים, עַיֵּן שָׁם. וְעַל-כֵּן נִבְדֶּקֶת בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת נֶדֶר שֶׁשָּׁם נִתְתַּקֵּן אֱמוּנַת חֲכָמִים אִשָּׁה יִרְאַת ה’ כַּנַּ”ל
וְעַל-כֵּן צָרִיךְ בַּעְלָהּ לְהָבִיא עִמָּהּ קָרְבָּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת נֶדֶר, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְתַּקֶּנֶית וְנִתְבָּרֶרֶת אִשָּׁה יִרְאַת ה’ אֱמוּנַת חֲכָמִים, מֵאִשָּׁה זוֹנָה וְכוּ’, כִּי שָׁם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם הַתִּקּוּן שֶׁל אִשָּׁה יִרְאַת ה’ וּכְשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל, וְעַל-כֵּן אִם אֵינָהּ טְהוֹרָה, בְּוַדַּאי יִהְיֶה לָהּ מַפָּלָה מִשָּׁם עַל-יְדֵי הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עַל-יְדֵי נֶדֶר, עַל-יְדֵי בְּחִינַת תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים אִשָּׁה יִרְאַת ה’, כִּי כְּשֶׁזֶּה קָם וְכוּ
וְעַל-כֵּן וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְכוּ’ כַּנַּ”ל, וְאִם הִיא טְהוֹרָה וְלֹא שָׂטָה דַּרְכָּהּ מֵאִשָּׁה יִרְאַת ה’, אֲזַי אַדְּרַבָּא, מְקַבֶּלֶת מִשָּׁם, מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, חִיּוּת וְתִקּוּן יוֹתֵר, כִּי עַל כָּל פָּנִים יֵשׁ בָּהּ אֵיזֶה פְּגָם שֶׁבָּאָה לִידֵי חֲשָׁד וּצְרִיכָה תִּקּוּן, וַאֲזַי נִתְתַּקֶּנֶת שָׁם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת נֶדֶר, שֶׁשָּׁם נִתְתַּקֵּן אֱמוּנַת חֲכָמִים, בְּחִינַת אִשָּׁה יִרְאַת ה’ כַּנַּ”ל
וְזֶה בְּחִינַת וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר וְכוּ’, וְאִם לֹא הָיְתָה יוֹלֶדֶת כְּלָל תֵּלֵד מֵעַכְשָׁו. כִּי הַהוֹלָדָה עַל-יְדֵי הַשָּׁלוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ”ל בִּבְחִינַת וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם וְכוּ’, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי שֶׁנִּבְדְּקָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּטְהוֹרָה הִיא וְנִתְתַּקְּנָה אֱמוּנַת חֲכָמִים בְּחִינַת אִשָּׁה יִרְאַת ה’ עַל-יְדֵי-זֶה , וְעַל-יְדֵי-זֶה נִתְתַּקֵּן הַשָּׁלוֹם וּמִשָּׁם עִקַּר הַהוֹלָדָה כַּנַּ”ל
וְזֶה שֶׁכָּתַב בְּחַנָּה, “וַתִּדֹּר נֶדֶר לַה’ אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ”. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אִם רָאֹה מוּטָב, וְאִם לָאו תִּרְאֶה, כִּי אַסְתִּיר עַצְמִי בִּפְנֵי אֶלְקָנָה אִישִׁי וְכוּ’, הַיְנוּ שֶׁאָמְרָה שֶׁתִּהְיֶה סוֹטָה וְתִהְיֶה טְהוֹרָה וְתֵלֵד בְּהֶכְרֵחַ, וְעַל-כֵּן הִקְדִּימָה הַנֶּדֶר לָזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וַתִּדֹּר נֶדֶר לַה’ וַתֹּאמַר אִם רָאֹה תִרְאֶה וְכוּ'”, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַסּוֹטָה הַטְּהוֹרָה הוּא עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר דַּיְקָא וְכוּ’ כַּנַּ”ל
To dedicate this shiur, click HERE.
