Ishus 4 – Teshuva Is Strengthened by Simcha – Heichal HaTemuros – Hall of Exchanges – VaYera – Avraham Avinu – Self Esteem – Speaker: Rabbi Nasan Maimon.
Hilkhos Ishus 4 is based on Likutey Moharan 24.
00:00 – PARAGRAPH 13.
*13:00 – PARAGRAPH 14. Teshuvah is strengthened by simcha.
18:00 – Q&R about the importance of self esteem in doing teshuva.
19:00 – PARAGRAPH 15.
25:00 – PARAGRAPH 16.
27:00 – PARAGRAPH 17.
32:00 – PARAGRAPH 18.
38:00 – PARAGRAPH 19. Parshas VaYera. Avraham Avinu.
TEXT: (Courtesy of www.Sefaria.org.il)
אבן העזר, הלכות אישות, ד׳:י״ג
וְזֶה בְּחִינַת וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי אֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא בְּחִינַת מְקוֹם הַסִּטְרָא אָחֳרָא, בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ צְרִיכִין לִהְיוֹת שָׁם בְּגָלוּת כְּדֵי לְבָרֵר הַקְּדֻשָּׁה מִשָּׁם בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁדַּיְקָא עַל-יְדֵי שֶׁיָּרְדוּ לְשָׁם וְעָמְדוּ בַּמִּלְחָמָה וּבֵרְרוּ הַקְּדֻשָּׁה מִשָּׁם, עָלוּ בַּעֲלִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, בַּעֲלִיָּה אַחַר עֲלִיָּה, עַד שֶׁזָּכוּ לְהַשָּגַת הַתִּשְׁעָה הֵיכָלִין הַנַּ”ל שֶׁמִּשָּׁם נִמְשַׁךְ קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר לְיַעֲקֹב, “אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרָיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה”
הַיְנוּ שֶׁדַּיְקָא עַל-יְדֵי שֶׁתֵּרֵד לְמִצְרַיִם מְקוֹם הַקְּלִפּוֹת בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, ‘וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה’, שֶׁאַעַלְךָ בַּעֲלִיָּה אַחַר עֲלִיָּה עַד שֶׁתִּזְכֶּה לְהַשָּגַת הַנַּ”ל וְכַנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מִי יֵימַר, עַיֵּן שָׁם
וְזֶהוּ “וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם”, כִּי כְּשֶׁעוֹלִין מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת וַאֲזַי זוֹכִין לְהַשָּגַת הַנַּ”ל, אָז מְקַבְּלִין אוֹר הָרְשִׁימוּ דֶּרֶךְ חֲמִשִּׁים שְׁעָרִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה וְכַנַּ”ל. וְזֶה, “וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא וְכוּ'”, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת פַּרְעֹה וּמִצְרַיִם, וְאָז זוֹכִין לַעֲלוֹת לְהַשָּגַת הַתִּשְׁעָה הֵיכָלִין הַנַּ”ל, אָז ‘וְלֹא נָחָם אֱלֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא’, שֶׁלֹּא הִנִּיחָם לַעֲלוֹת וּלְהִכָּלֵל שָׁם תֵּכֶף וּמִיָּד קֹדֶם שֶׁיִּתְתַּקֵּן בְּחִינַת הַמְעַכֵּב הַנַּ”ל, כִּי אָז לֹא הָיָה נִשְׁאַר לָהֶם רְשִׁימוּ טוֹבָה וְלֹא הָיָה בָּהֶם כֹּחַ לַעֲמֹד בַּמִּלְחָמָה שֶׁמִּתְגָּרָה בְּיוֹתֵר בְּעֵת שֶׁשָּׁבִין מֵהַבִּטּוּל וְכַנַּ”ל
וְלֹא נָחָם אֱלֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים לָשׁוֹן מְפֻלָּשׁ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא רָצָה לְהַנִּיחָם דֶּרֶךְ מְפֻלָּשׁ שֶׁיִּתְגַּלֶּה לָהֶם הָאוֹר מִיָּד בְּלִי סִבּוּבִים וְעִכּוּבִים הַרְבֵּה, ‘כִּי קָרוֹב הוּא’, וּכְשֶׁיִּתְגַּלֶּה לָהֶם מִיָּד הָאוֹר לֹא יִהְיֶה נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ רְשִׁימוּ, וְלֹא יוּכְלוּ לַעֲמֹד בַּמִּלְחָמָה כַּנַּ”ל
וְזֶה, “כִּי אָמַר אֱלֹקִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה”, הַיְנוּ כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן , “וַיַּסֵּב אֱלֹקִים אֶת הָעָם וְכוּ'”, שֶׁהֱסִבָּם וְעִכְּבָם בְּכַמָּה סִבּוּבִים וְעִכּוּבִים כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יִתְתַּקֵּן בְּחִינַת הַמְעַכֵּב הַנַּ”ל, שֶׁאָז יוּכְלוּ לְקַבֵּל אוֹר הָרְשִׁימוּ עַל-יְדֵי בְּחִינַת חֲמִשִּׁים שְׁעָרִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכַנַּ”ל
אבן העזר, הלכות אישות, ד׳:י״ד
וְכָל זֶה עוֹבֵר עַל כָּל אָדָם הָרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁהָעִקָּר וְהַיְסוֹד שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד מְאֹד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וְלַעֲשׂוֹת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְכָל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ רִחוּקוֹ יוֹתֵר צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר יוֹתֵר וְיוֹתֵר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, בִּפְרָט בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת אֵיזֶה מִצְוָה אֲשֶׁר הוּא גַּם הוּא זָכָה לַעֲשׂוֹת מִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר אוֹר כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה אֵין כָּל הָעוֹלָמוֹת יְכוֹלִין לְקַבֵּל כִּי אִם יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ שֶׁזּוֹכִין לַעֲשׂוֹתָם בְּזֶה הָעוֹלָם, וְאָז יִזְכֶּה לַעֲלוֹת מַעְלָה מַעְלָה עַד שֶׁבְּחֶמְלַת ה’ יִזְכֶּה לְהִכָּלֵל בִּבְחִינַת הַתִּשְׁעָה הֵיכָלִין הַנַּ”ל כְּפִי בְּחִינָתוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּמְשָׁךְ עָלָיו לִפְעָמִים אֵיזֶה הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בָּזֶה כְּלָל, וַאֲזַי הָעִקָּר שֶׁיִּתְגַּבֵּר שֶׁלֹּא יַעֲבֹר מִמֶּנּוּ הַהִתְנוֹצְצוּת לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, רַק שֶׁיִּשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ רְשִׁימוּ טוֹבָה וְיִרְאֶה לִקְשֹׁר הָרְשִׁימוּ אֵלָיו בְּכַמָּה וְכַמָּה קְשָׁרִים קַיָּמִים וַחֲזָקִים, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יַנִּיחַ שֶׁיַּעֲבֹר מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ זִכְרוֹן הַהִתְנוֹצְצוּת, וְעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֹּר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד בַּמִּלְחָמָה שֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת בּוֹ בְּיוֹתֵר כְּשֶׁמַּתְחִיל רוּחַ ה’ לְפַעֲמוֹ לְהִתְנוֹצֵץ אֵלָיו אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ”ל
אבן העזר, הלכות אישות, ד׳:ט״ו
וְכָל זֶה מְרֻמָּז הֵיטֵב בִּפְסוּקֵי שִׁיר הַשִּׁירִים שֶׁכֻּלּוֹ מְדַבֵּר מִנֹּעַם דְּבֵקוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ, “קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי” וְכוּ’. שֶׁמַּגִּיעַ אֵלָיו אֵיזֶה הִתְנוֹצְצוּת, וּכְשֶׁאֵינוֹ מִתְעוֹרֵר לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה וְכוּ’, שֶׁמִּתְרַשֵּׁל וּמִתְעַצֵּל לְהִתְעוֹרֵר בֶּאֱמֶת לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אָז “דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחוֹר”, שֶׁמְּרַמֵּז שֶׁהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ מַתְחִיל לְעוֹרְרוֹ עַל-יְדֵי יִסּוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם עִנְיַן כְּלַל יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁלַח עֲלֵיהֶם הָעַכּוּ”ם פְּלִשְׁתִּים וְכוּ’, וְאָז “פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר וְכוּ'”. זֶהוּ בְּחִינַת הַנַּ”ל שֶׁלִּפְעָמִים כְּשֶׁאֵין הָאָדָם מִתְגַּבֵּר כָּרָאוּי אֲזַי הוּא בְּחִינַת וְדוֹדִי חָמַק עָבָר בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, כִּי נִסְתָּר מִמֶּנּוּ אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִמְצֹא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ אַף-עַל-פִּי שֶׁבַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים הִתְנוֹצֵץ אֵלָיו אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאָז נֶאֱמַר, “מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר”, שֶׁהֵם הַנְּטוּרֵי תַּרְעָא שֶׁהֵם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת הַנַּ”ל
“הִכּוּנִי פְצָעוּנִי וְכוּ'”, כִּי אָז מִתְגָּרִים בּוֹ בְּיוֹתֵר וְכַנַּ”ל. עַל-כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד שֶׁיֹּאחֵז עַצְמוֹ בַּהִתְנוֹצְצוּת הַנַּ”ל וְיִקְשֹׁר אוֹתוֹ בְּמֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ בִּקְשָׁרִים חֲזָקִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִשְׁכָּח מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לָבוֹא עַל-יְדֵי-זֶה לְתַכְלִית הַטּוֹב, בִּבְחִינַת אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו וְכוּ’, שֶׁיֹּאחַז בּוֹ בְּלִי רִפְיוֹן עַד שֶׁיָּבוֹא עִמּוֹ לִבְחִינַת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהִיא בְּחִינַת בֵּית אִמִּי, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם, הַיְנוּ בְּחִינַת הַשָּגַת הַדַּעַת הָאֲמִתִּי שֶׁנִּקְרָא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו. כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כַּמָּה פְּעָמִים, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן
אבן העזר, הלכות אישות, ד׳:ט״ז
וְעַל-כֵּן יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם בַּעֲשִׁירוּת גָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחַ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, “וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל”. כִּי זָכוּ לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע הָעֲשִׁירוּת מִבְּחִינַת הַשָּגַת הַנַּ”ל שֶׁזָּכוּ לָהֶם עַל-יְדֵי שֶׁבֵּרְרוּ הַקְּדֻשָּׁה מֵהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם כַּנַּ”לאבן העזר
הלכות אישות, ד׳:י״ז
וְזֶהוּ בְּחִינַת וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וְכוּ’. ‘וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה’ אִיתָא בְּתִקּוּנֵי זֹהַר שֶׁהֵם בְּחִינַת חַמְשִׁין אַתְוָן שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע, הַיְנוּ בְּחִינַת הַנַּ”ל כְּשֶׁנִּכְלָלִין בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הָרְשִׁימוּ מִשָּׁם דֶּרֶךְ חֲמִשִּׁים שְׁעָרִים, בְּחִינַת חֲמִשִּׁים אוֹתִיּוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע. וְזֶהוּ, “וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ”, כִּי מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְבַּטֵּל וּלְהִכָּלֵל שָׁם בִּבְחִינַת הַתִּשְׁעָה הֵיכָלִין הַנַּ”ל, אָז צָרִיךְ לְהִתְבַּטֵּל בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל כְּאִלּוּ אֵינוֹ בָּעוֹלָם, בִּבְחִינַת וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, כִּי נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי בִּבְחִינַת וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ וְכוּ’. וְאָז “וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי”, שֶׁהוּא הַסִּטְרָא אָחֳרָא, בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת הַנַּ”ל, אָז זָכָה לְהַכּוֹת וּלְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר לְגַמְרֵי אֶת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִתְבַּטֵּל בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל וְזָכָה לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מִשָּׁם בִּבְחִינַת חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה שֶׁהֵם חֲמִשִּׁים אוֹתִיּוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע וְכַנַּ”ל
שַׁיָּךְ לְעֵיל לְעִנְיַן חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב וְכוּ
אבן העזר, הלכות אישות, ד׳:י״ח
וְזֶה, “וְנָתַתָּ אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְכוּ'”. כִּי הַפָּרֹכֶת שֶׁבֵּין בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים לְאֹהֶל מוֹעֵד זֶה בְּחִינַת הַפְּרִיסָא הַנִּזְכֶּרֶת בְּמַאֲמַר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הַמּוּבָא בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל, עַיֵּן שָׁם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר, בְּחִינַת הַמְעַכֵּב הַנַּ”ל שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַשָּגַת הַתִּשְׁעָה הֵיכָלִין שֶׁמַּשִּיגִין בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן שָׁם הָיוּ הַחֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב שֶׁהָיוּ מְכֻוָּנִין עַל הַפָּרֹכֶת שֶׁהָיָה נָתוּן תַּחְתָּם, כִּי מִשָּׁם נִמְשַׁךְ הָרְשִׁימוּ עַל-יְדֵי בְּחִינַת חֲמִשִּׁים שְׁעָרִים כַּנַּ”ל
אבן העזר, הלכות אישות, ד׳:י״ט
וְזֶה, “וַיֵּרָא אֵלָיו ה’ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם”. ‘וַיֵּרָא אֵלָיו ה” זֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּת שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַשָּגוֹת הַתִּשְׁעָה הֵיכָלִין הַנַּ”ל שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַהַשָּגוֹת וְכָל הַהִתְגַּלּוּת כַּנַּ”ל, וְזֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְנָסִין בְּהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת וּמְבָרְרִין הַקְּדֻשָּׁה מִשָּׁם, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל עַל מִי יֵימַר, עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, ‘מַמְרֵא’ לְשׁוֹן תְּמוּרָה, לְשׁוֹן וְאִם הָמֵר יְמִירֶנוּ. וְזֶה ‘בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא’ בְּחִינַת הַשְּׁנֵי אִילָנוֹת, שֶׁהֵם, אִילָנָא דְחַיֵּי וְאִילָנָא דְּמוֹתָא, שֶׁשָּׁם אֲחִיזַת הַהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת שֶׁרוֹצִים לְהַחֲלִיף וּלְהָמִיר אוֹתָם לְרַחֵק אֶת הָאָדָם, חַס וְשָׁלוֹם, מֵאִילָנָא דְחַיֵּי אֶל הַהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל יָדָם דַּיְקָא נִגְלָה אֵלָיו ה’ עַד שֶׁזָּכָה לְבָרֵר אוֹתָם, לְבָרֵר הַטּוֹב מֵהָרַע וּלְהַעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה מִשָּׁם בַּבְּחִינוֹת הַנַּ”ל, עַד שֶׁזָּכָה לְהִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּת בְּחִינַת וַיֵּרָא אֵלָיו ה’, כִּי זָכָה לַעֲלוֹת בָּעֲלִיּוֹת הַנַּ”ל עַד שֶׁזָּכָה לְהַשָּגַת הַתִּשְׁעָה הֵיכָלִין שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַהִתְגַּלּוּת הַנַּ”ל
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה, זֶה בְּחִינַת וּפַרְעֹה הִקְרִיב, שֶׁהִקְרִיב אֶת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כִּי מִי שֶׁחָס עַל חַיָּיו הָאֲמִתִּיִּים הַנִּצְחִיִּים כָּל מַה שֶּׁרוֹאֶה שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, מִתְגַּבְּרִים וּמִשְׁתַּטְּחִים וּמִתְפַּשְּׁטִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כְּמוֹ כֵן הוּא מִתְגַּבֵּר וּמִתְאַמֵּץ וּמִזְדָּרֵז יוֹתֵר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁרוֹצִים, חַס וְשָׁלוֹם, לִדְחוֹתוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה בְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת תַּכְלִית הִתְקָרְבוּת, יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. וְזֶה בְּחִינַת הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה, דְּהַיְנוּ לָמוּל עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי דַּיְקָא עַל-יְדֵי בְּחִינַת מַמְרֵא, בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת שֶׁהִתְגַּבְּרוּ וְהִשְׁתַּטְּחוּ עָלָיו כָּל כָּךְ, עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא נִתְיַעֵץ לָמוּל אֶת לְבָבוֹ בִּבְחִינַת וּפַרְעֹה הִקְרִיב וְכַנַּ”ל
To dedicate this shiur, click HERE.
